מדהים עד כמה הערה גזענית קטנה זו יכולה להשפיע על כל מגזרי החברה הישראלית, ובמיוחד על הצבא הישראלי, שרוב קובעי המדיניות בישראל הם מבוגריו. מדהים גם עד כמה ישראלים, ציונים ויהודים רבים חוזרים על שאלה גזענית זו מבלי להבין את השלכותיה הגזעניות המסוכנות. לדוגמא, אילו היינו משנים מעט את השאלה, ובמקום לומר "ערבים" היינו משתמשים במילה "ישראלים" או "יהודים", האמירה הייתה הופכת להיות:


כל אדם שיעז לפרסם אמירה גזענית כזו ייכנס מייד לרשימה שחורה ויוקע כאנטישמי.

האמת העגומה היא שבני אדם, ללא תלות בצבעם או ברקעם, מבינים את שפת הכוח. נכון שהערבים, כמו רבים אחרים לפניהם, נכנעו בפני שפת הכוח. מצד שני, רבים אחרים נכנעו לכוחם של הערבים, ביניהם הצלבנים, הפרסים, הביזנטים והמונגולים. בדומה לכך הצרפתים, הרוסים, היוונים, היהודים-הפולנים במרד -- או האינתיפדה -- הידוע של גטו ורשה, וכו' נכנעו לכוחם של הנאצים במלחמת העולם השניה. במלים אחרות, הכוח לא מבחין בין ערבי ליהודי.

נניח לרגע ששאלה גזענית זו היא אמיתית. אם הייתם אתם ממונים על צבא הכיבוש לישראל (צה"ל) האם אתם מאמינים כי:

• נסיגת ישראל מדרום לבנון הייתה טעות?

• ישראל צריכה לפלוש שוב ללבנון כדי "להראות לערבים"?

• ישראל צריכה לבטל את הסכמי השלום עם מצרים וירדן? אחרי הכל, המצרים והירדנים גם הם ערבים!

כדי להראות עד כמה גישה לוחמנית זו כלפי האוכלוסייה הערבית הייתה נטועה עמוק בראשוני הציונות, נתבונן בכמה ציטוטים מדברי ציונים:

• אחד העם, המסאי היהודי המזרח אירופי המוביל, כתב אחרי ביקור של שלושה חודשים בפלסטין ב-1981 שהמתיישבים הציונים מאמינים שהערבים מבינים רק את שפת הכוח, והוסיף:

"מתהלכים הם עם הערבים באיבה ואכזריות, מסיגים גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה בלי כל סיבה מספקת ומתפארים עוד כי כן יעשו" ("קורבנות", עמ' 54).

• בן גוריון הגיע למסקנה שאין עם על פני האדמה שביסס את יחסיו עם עמים אחרים על הצדק המופשט:

"'את לשון העובדות מקבלים הכל, ערבים ולא-ערבים.'... שנה לאחר מכן חזר ואמר ש"לא מפני הרגשת הצדק הם יעשו איתנו הסכם, אלא אם הדבר כדאי להם". מאחר שעם מדינה "נהפוך לכוח, וכוח הערבים מכבדים", יירבו הסיכויים להסכם איתם... במאי 1938... לוועידת מפא"י אמר, 'בימינו אלה לא הזכות אלא הכוח מכריע. לא עם מי הצדק, אלא עם מי הכוח'... לחבריו בהנהלת-הסוכנות כתב בן גוריון, 'התקופה היא תקופה של מדיניות כוח... האוזן אטומה -- אוזן השליטים -- ואינה מסוגלת לשמוע אלא קול התותחים. וליהודים בגולה אין תותחים'. הווה אומר שכדי לשרוד בעולם-רשע זקוק העם היהודי לכוח, לתותחים, יותר מלצדק." ("בן גוריון וערביי ארץ ישראל", עמ' 316-317)

• משה דיין, ממקימי ה"הגנה" וצה"ל, כתב ב-1955:

"[פעולות הגמול הן] השיטה היחידה שהוכיחה את עצמה כיעילה, לא כמוצדקת ומוסרית, אלא כיעילה. כאשר ערבים מניחים מוקשים אצלנו, אם אנחנו מנסים לחפש את אותו הערבי [שהטמין מוקש], הרי אין לזה ערך. אך אם מרגיזים [כלומר, מטרידים] את הכפר הקרוב על הנשים והטף והזקנים, הרי מתעורר הציבור שם נגד פריצת הגבולות ועל-ידי זה מתעוררת גםהממשל המצרית והעבר-ירדנית למנוע מקרים כאלה, כי הפרסטיז'ה שלה מתעוררת [צ"ל מתערערת] על-ידי כך שהנה, היהודים פתחו באש היות והם אינם מוכנים להיכנס במלחמה... שיטת העונשים הקולקטיבית הוכיחה לפי שעה את עצמה כיעילה. אין שיטות אחרות יעילות." ("קורבנות" עמ' 261-262).

• מנהיגי ישראל הפיקו את הלקח הלא נכון ממלחמת ההתשה עם מצרים ב-1969. מרדכי גור, שנעשה רמטכ"ל ב-1974, כתב בירחון צה"ל "מערכות" (גיליון יולי 1987):

" אין ספק, שניצחוננו במלחמת ההתשה היה חשוב ביותר, אך האומנם נבעה ממנו רק מסקנה אחת -- של המתן ואל תעשה? שאנחנו חזקים ואם הערבים רוצים שלום שיבואו אלינו על הברכיים ויסכימו לתנאים שלנו? ועד אז -- סטטוס קוו, שאותו ננצל לחיזוק עמדותינו בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים ומאז שילמנו על שמירתם בדם כה רב ויקר?

זו הייתה הטעות המדינית האסטרטגית הגדולה -- ההסתמכות על הכוח כגורם כמעט בלעדי בעיצוב המדיניות." ("קיר הברזל" עמ' 292).

• נחום גולדמן, שהיה נשיא הקונגרס הציוני העולמי, כתב באוטוביוגרפיה שלו שהישענותה של ישראל על הכוח הופכת למרכז בעיותיה המדיניות לשנים לעתיד לבוא:

"לגבי יהודי ישראל היו לתוצאותיה של מלחמת תש"ח השלכות פסיכולוגיות מפליגות. לראשונה מזה אלפיים שנה יצאו למערכה כצבא, והיה זה אך טבעי שהניצחון היה חוויה כבירה, שהטביעה חותמה על רגשותיהם ואורח מחשבתם לאורך ימים. הישראלים קיבלו נצחון זה, אשר היה ניגוד כה חריף למאות שנים של רדיפות, השפלה והכנעה, כראיה וכקו מנחה למוצא אפשרי יחיד להבטחת קיומה של ישראל במציאות המדינית, החברתית והפסיכולוגית של המזרח התיכון." ("קיר הברזל", עמ' 60).

מצער שהרבה ישראלים וציונים מרבים להצדיק את הטרור והגזענות שלהם, דבר שמביא לטרור וגזענות ערביים בתגובה. טרגי אפילו יותר שמספר גדל והולך של פלסטינים וערבים החלו להאמין ש"ישראלים וציונים מבינים את שפת הכוח" גם הם. ככלל, כל בני התרבות, בלי קשר לרקעם, צריכים להצטער על אמירות גזעניות כאלה, ולא משנה מי אמר אותן. כל עוד ישראלים וציונים יראו בקנה הרובה כלי לתקשורת עם שכניהם הערבים, תמשיך גירסתם של הפלסטינים לציונות לצבור תאוצה. לא רק בקרב הפלסטינים, אלא במזרח התיכון כולו.

עצוב מאד, אבל בדרך כלל נכון:


לינקים שקשורים לנושא:

• שאלות שציונים שואלים: ישראל היא המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון. למה הערבים לא מוכנים להשלים עם זה?

• ציטוטים מדברי ציונים: אפרטהייד וגזענות